top of page

קראו מה כתבו על אריאל קרוביו, חבריו ומבקרי האתר

שרגא וציפי בודה,

דודיו של אריאל,

30.4.2025 

הצפירה היום החזירה אותנו שוב באחת אל הצער ואל הזיכרון של אחיינינו

שנרצח על ידי מחבלים - זכרו לא מש מאיתנו, אבל במיוחד ברגעים אלה הוא נוכח בעוצמה.

להמשך קריאה >

טלי דילר-אורנשטיין,
חברת ילדות של אריאל,

30.4.2025

ערב אחרי הצפירה סיפרתי לשלוש בנותיי על אריאל. 

על החבר שליווה אותי מגיל 3 ועד האובדן שלו. 

תמיד בבית שלך ביום הקשה הזה הרגשתי קצת נחת להיות אתכם בבית של אריאל.

להמשך קריאה >

עמוס לוזון,
חבר המשפחה,

14.10.2024

19 שנים עברו והלב מתקשה להאמין.


אבל 19 שנים הינן בדיוק מחזור השנים בו מתלכדות שנת החמה עם שנת הלבנה על פי הלוח העברי.


ואכן י"ב בתשרי חל השנה בדיוק ב14.10. 
אריאל אכן מיזג בתוכו את החמה ואת הלבנה...

להמשך קריאה >

שי יקותיאל,
חבר ילדות של אריאל,

16.6.2024

אריאל, טיול יום הולדת ה 40 הוא גם בשבילך...

הבטחתי לעצמי שאעשה מאמץ להתנתק קצת מהמצב בארץ.

לנקות את הראש ולהינות. אך בכל זאת ישראלי הוא ישראלי והוא תמיד חושב על הבית....

 

להמשך קריאה >

חן ועקנין,
חניכה של אריאל ב"בני עקיבא״,
27.9.2023

ממש ככה עצוב מאוד לא מאמינה שכבר 18 שנה.
אני זוכרת איך כל שבת בבני עקיבא היינו אומרים תהילים לרפואתו,

איך שמחנו שהמצב שלו השתפר, אבל לצערנו הכל התהפך...

 

להמשך קריאה >

שי יקותיאל,
חבר ילדות של אריאל,
7.10.2022

נוף ילדות. שדרות דוד המלך.

אנחנו, חבורת ילידי 1984 תל אביבים. נוף ילדותינו בין היתר יכלול את גן המשחקים,

בית הכנסת הישן והמכולת ההיא שהיינו קונים בה כוס ברד בשקל או מסטיק חמוץ מתוק....

 

להמשך קריאה >

יצחק קאמלי,
חבר ילדות של אריאל,

4.5.2022


על קפה ויום הזיכרון: יום הזיכרון הוא יום אחד בשנה, אבל את אריאל אני זוכר כל יום.
לעולם לא הבנתי איך באמת מרגיש מי שמאבד בן, זה בלתי נתפס, ואי אפשר באמת

להבין איך זה. עד שאיבדנו בן בעצמנו והבנתי קצת יותר...

להמשך קריאה >

תרצה קיסלר,
חברת המשפחה,
30.9.2020

גם היום -  15  שנה לאחר מותו של אריאל - דמותו חיה מול עיני.

במיוחד אני זוכרת ערב אחד, שבו ישבתי בסלון של טוני ושלמה. אריאל אז כבר חייל,

יצא מחדרו אלינו כדי לברך את האורחים...
 

להמשך קריאה >

עמוס לוזון,
חבר המשפחה,
30.9.2020

אני קורא את דברי התנחומים והזכרונות הנוגים שכולם מעלים לזכרו של אריאל היקר,
בהכרותי את אריאל מקרוב (היה כאח לבני אריאל לוזון) לא בטוח שהוא היה רוצה שכך נזכור אותו.
הרי חוש ההומור שלו היה לעילא ולעילא וחיוכו הכובש המיס לבבות רבות..

להמשך קריאה >

אריאל פרייברג,
חבר ילדות של אריאל,
30.9.2020

שש תשע חמש שש שבע אפס שתיים.

שלום, אריאל נמצא?
קריאה במסדרון, אריאל ניגש לטלפון.
מה המצב אחי? נפגש בדוד המלך ליד תחנת האוטובוס

וניסע לקניון איילון? כן אחי, 10 דקות יוצא.
 

להמשך קריאה >

נחמה קהת,
חברת המשפחה,
אפריל 2019

 

זכרון מאריאל:

משפחת בודה ואנחנו נחמה מוטי ותרצה אכלנו יחד עם המשפחות בחגים. יינון בודה,

אחיו של אריאל, אהב את הכבד שמוטי הכין. אריאל אהב להשתובב...

להמשך קריאה >

אריאל לוזון,
חבר ילדות של אריאל,
אפריל 2019

מילים לזכר אריאל:

14 שנה חלפו מהיום שבו נפרדנו, השנים חולפות אבל הכאב והזיכרון כאן ועם נוכחות מתמדת.

הגעגוע מבקר מבלי להודיע, מופיע בלי התראה והוא ערמומי ולא צפוי. מגיע שמח, שמצחיק,

באירועים הוא בכלל אורח קבוע. הוא מגיע בחתונה שלך, רגע לפני שבירת הכוס,

הוא בא לביקור בחדר היולדות והוא כמובן לא פוסח על ימי הולדת...

להמשך קריאה >

פרוגי (אריאל פרייברג)​,
חבר ילדות של אריאל,
אפריל 2019

בודה,

עוד בימי גן חובה היינו מחוברים, אינני יודע אם זה בגלל שלשנינו קוראים אריאל,

אם זה בגלל שהתגוררנו בסמיכות, אם זה בגלל שנועדנו להיות חברים, או, ד' – כל התשובות נכונות.

ביסודי, היינו 4 אריאלים. כחלק מתהליך התייעלות הישרדותי, נתנו בנו סימנים – פרוגי, לוזון, אטיאס, ואתה, בודה...

להמשך קריאה >

שרה ועמוס לוזון,
חברי המשפחה,
אפריל 2019

לטוני ולמשפחת בודה היקרה,
אין אנו זקוקים ליום הזיכרון כדי  "לזכור" את אריאל.
שכן - שמו של אריאל נטוע  חזק במשפחתנו, הן בשמו של חברו הטוב ביותר,

אריאל לוזון בננו והן בשמה של נכדתנו האהובה אלנה ששמה הנוסף

אף הוא אריאל לזכרו של אריאל שלכם שכשלנו הוא...

להמשך קריאה >

מינה אבודרהם,
בת דודתו של אריאל,
אפריל 2019

מכתב לאריאל, בן דודי האהוב.
ערב ליל הסדר תשע"ט.
אני זוכרת את הציפייה וההתרגשות כל שנה, לפני פסח,

לקראת ליל הסדר המסורתי שחגגנו יחד. עד האובדן.
היינו חבורה מופלאה, יכלנו לדבר שעות ולצחוק עד שכואבת הבטן...

להמשך קריאה >

שרית שליסלברג,​​
בת דודתו של אריאל,

אפריל 2019

אני זוכרת את אותו מוצ"ש, בו התבשרנו על פציעתו החמורה של אריאל...

אני זוכרת כיצד התקשינו לעכל את הבשורה ולא האמנו... אני זוכרת כמה בכיתי ביום ראשון,

למחרת, כשבני אופיר נכנס לניתוח פשוט והרופא לא הבין מדוע אני כה לחוצה מהניתוח...

להמשך קריאה >

חן אלימלך,

חברה של אריאל בהשתלמות החילית,

נכתב בשנת 2008, התפרסם באפריל 2020


חודשיים.

זו אורך התקופה שזכיתי להכירך.
מחד קצרה, מאידך אינטנסיבית ותובענית במסגרת השלמה של קורס הקצינים,

אשר מהווה קרקע פורייה לידידות נפלאה.
 

להמשך קריאה >

bottom of page