בשל מצב הקורונה ובשל הסגר שהוטל על המדינה לא היתה אפשרות לקיים כרגיל את האזכרה השנתית לאריאל שלנו.
ביום רביעי, י"ב בתשרי, התכנסנו – אחיו, גיסו ואמו של אריאל, המשפחה הגרעינית, בבית העלמין ליד קברו. אחיו ינון ערך את האזכרה, אך לא היה לנו מנין על מנת לומר את ה"קדיש" על אריאל.
לפתע שמענו קול של חזן ברחבי בית העלמין. הלכנו בעקבות הקול ופגשנו להפתעתנו את החזן הצבאי שמלווה אותנו באזכרות השנתיות לאורך כל השנים. 10 חיילים ליוו את החזן.
החיילים נשלחו לבית העלמין על ידי הרבנות הצבאית, על מנת להשלים מנינים למשפחות הגרעיניות שהגיעו לאזכרה של יקירהם בהתאם ל"תו הסגול" של תקופת הקורונה.
הם ניגשו לקברו של אריאל והחזן המשיך באזכרה. לאחר מכן איפשר לאחיו של אריאל להגיד "קדיש" במנין.
הוא סיפר לחיילים שבדרך כלל המשפחה שלנו מלווה בבני משפחה וחברים רבים.
אכן זו היתה אזכרה מיוחדת בזמן הקורונה.